כן, יש שיזדעקו מיד עם קריאת כותרת זו, "זו הכללה!", ידפקו על השולחן אותם אנשים; "הנה, קחי לדוגמה את…", ייתמכו בטענה נגדית עם דוגמה. נכון, בכותרת הנחה מובנית שכלל הסוציולוגים באשר הם פוחדים ממספרים. אבל האין אנחנו, כסוציולוגים וכעוסקים במדעי החברה, נוהגים לעשות הכללות באופן יום- יומי ובמחקרים אקדמיים ודבר זה מקובל בהחלט?

אז מי פוחד ממספרים, ולמה? ובכלל, איך אפשר לבדוק את זה? אלה שאלות גדולות מאוד, ואנסה לענות עליהן בהקשר המחלקתי, כאן ביקום הסוציולוגי בזעיר אנפין שלנו. הדרך לבדוק שאלות אלו, לטעמי, היא להתעניין בדעתם של הסטודנטים בנוגע לקורסים שעברו. את הטענות שלהלן אני אבסס על ניסיון השנתון שלי (שהחל את לימודיו בתשע"ב) בנוגע לקורסי שיטות מחקר ולימודי הסטטיסטיקה, ולתימוכין אביא שיחות שניהלתי בנושא עם סטודנטים לתארים מתקדמים במחלקה. חשוב לציין כבר עכשיו שאין בכתבה זו משום תלונה על סגל הקורס, שעשה את עבודתו נאמנה והשתדל ככל האפשר להקל על מאה ועשרים סטודנטים זועמים את עול הסטטיסטיקה והמדגמים המייצגים.

הקורס בשיטות מחקר כמותניות עבר השנה שינוי משמעותי ביותר, בהובלה וביוזמה של ד"ר נביל חטאב והמתרגלים להב כראדי ונועם דמרי. למבחן התווספו כמה עבודות להגשה במהלך הסמסטר, אשר תרגלו בניית שאלון וקידוד נתונים בתוכנת SPSS. המבחן היה בנוי משאלון פתוח אשר בדק את ההבנה בנוגע לשיטות דגימה ותוקף. מיד עם תום המבחן בשיטות מחקר כמותניות, בסיום הסמסטר הקודם, פניתי ללומדים איתי ושאלתי אותם מה הם חושבים על הוראת הקורסים הקשורים לנושא במחלקה, והאם הדבר בכלל נחוץ לדעתם.

רוב הסטודנטים טענו נמרצות כי לימודי הסטטיסטיקה חיוניים ללימודים למחלקה, אם כי לא ברמה הנלמדת כיום (שבנוגע אליה היו הדעות חלוקות בין הלוקים בקושי במתמטיקה, כמוני למשל, ובין אלה אשר מסתדרים עם הנושא). האם סוציולוגים באמת זקוקים לסטטיסטיקה ברמה של 5 או 6 נ"ז, שאלו חלק מהסטודנטים, ובטח לעומת המספר של קורסי הבחירה (8 נ"ז). בפורום של השנתון נוהל ויכוח על חשיבותם של קורסי שיטות המחקר לתואר הראשון, ובסופו של דבר הוא הוכרע במסקנה כי תואר ראשון אמור וראוי שיכווין את הלומד לתארים מתקדמים מחקריים, אשר בעבורם יש צורך ללמוד שיטות מחקר, איכותניות וכמותניות גם יחד.

יחד עם זאת, קורסים בשיטות מחקר (כלשהן) הם עדיין קורסים יבשים, טכניים, ואם להודות על האמת– משעממים לרוב האנשים. אולי היה ראוי להגדיל את היצע הקורסים התוכניים הכמותניים, וכך לפתור את הרתיעה מסוג כזה של מחקר. איתי, סטודנט לתואר שני במחלקה אשר עוסק במחקר איכותני, מסכים חלקית עם טענה זו:

"אני חושב שמי שבא ללמוד סוציולוגיה ואנתרופולוגיה חושב כל מיני דברים על התחום הזה. הוא בא מלכתחילה עם כל מיני רעיונות ומחשבות על תרבויות, והם לאו דווקא מתקשרים לו למחקר כמותני. הסבר אפשרי לפחד הזה הוא שבמחלקה שלנו בדרך כלל, בשנים האחרונות, לומדים סטטיסטיקה בסמסטר ב' של שנה א',ובשלב זה כבר נוצרת תדמית מסוימת על הדיסציפלינה, שקשה לצערי להשתחרר ממנה. כמו כן היצע קורסי הבחירה האיכותניים במחלקה גדול בהרבה מהיצע הקורסים הכמותניים, כך שכל התנאים מובילים את התלמיד הממוצע להירתע משיטות כמותניות או פוזיטיביסטיות רכות. כל זאת למרות שבאופן אמפירי יש לא מעט (ואולי יותר) מחקרים כמותניים בכתבי עת מובילים בחו"ל. בעיניי, כמובן שסוציולוגים ואנתרופולוגים לא אמורים לפחד ממספרים, אבל זו התוצאה בפועל במקרים רבים. אני בחרתי במחקר איכותני לאחר שכתבתי שני סמינרים כמותניים ולקחתי כמעט את כל הקורסים הכמותניים שיש למחלקה להציע. לבסוף מצאתי שחסר לי שם משהו. אבל אני בהחלט בעד שילוב של שתי הגישות, בטח ובטח בתואר הראשון".

לדעה של איתי מצטרפת ג', סטודנטית בשנה ב' במחלקה: "אני באתי לסוציולוגיה ממקום של 'באתי לעשות תיקון עולם', ומה שהסתכלתי עליו היה בעיקר חוסר שוויון, שאני מרגישה שהדרך הטובה ביותר למדוד אותו בפועל היא באמצעות מספרים. לכן אין לי ספק ששיטות מחקר כמותניות הן חלק אינטגראלי מלימודי הסוציולוגיה. בעיקר כי כל תחום צריך להתאים את עצמו למדע שקיים באותו הרגע. היות שאפשר לכמת הרבה מאוד דברים בחיים החברתיים שלנו אני לא רואה שום סיבה להימנע מזה.

האמת היא שרק אתמול הסתכלתי על הסמינריונים שמוצעים לנו וראיתי שכמעט כולם איכותניים,והתבאסתי. לא רק בגלל שהרגשתי שזה לא הצד החזק שלי, אלא גם כי אני באמת חושבת שיש דברים שכדי להוכיח, וכדי שאפשר יהיה לייצר שינוי, צריך להראות ממוצע וחציון".

 באופן פרטני הנוגע לצורה שבה עבר הקורס השנה היו דעות מעורבות. "עבדנו על עיוור", אמרו חלק מהנשאלים, "לא היה ברור איך העבודות שאנחנו בונים יובילו אותנו למחקר הסופי". "כמו כן", הבהירו חלק, "אם רוצים לשים לנו דגש מחקרי, אולי עדיף לוותר על המבחן ולהתמקד במחקר הסופי שיוגש כעבודה" (בדומה, לצורך העניין, למחקר המסכם בשיטות מחקר איכותניות). עוד דבר שעלה בהקשר זה היה התחושה כי הקורס "סטטיסטיקה לסוציולוגים" בשנה א' לא הכין את הסטודנטים לרמה של הקורס בשנה ב', לפחות מבחינה פרקטית ביצועית של התעסקות בתוכנת SPSS, וכי היה "קשר חלש ולא מובהק", כמאמר אחת הסטודנטיות, בין התרגולים לבין הקורס הפרונטאלי של שיטות מחקר כמותניות.

ג' דווקא לא מסכימה עם האמירות הללו: "אני הרגשתי כבר משנה א' שיש פחד ממספרים", היא אומרת, "במיוחד לקראת שיעורי סטטיסטיקה. אסף (המרצה של הקורס "סטטיסטיקה לסוציולוגים"– נ"ל) התייחס לזה, וגם המתרגלים הקפידו להגיד כל הזמן שזה לא כזה נורא והיו מוכנים להושיט יד לעזרה. אלא שאנשים מפחדים, וזה גורם עוד יותר להירתע. הסטודנטים הגיעו לקורס בשיטות מחקר כמותניות כשהם בעד לשכוח את כל חוויית סטטיסטיקה, ואז בכל פעם שהייתה רמיזה לכיוון זה ממש הפחיד".

תהייה נוספת שעלתה בפורום הסטודנטים נוגעת לצורך להכווין סטודנטים כבר משנה ב' לתואר מחקרי; תהייה שכותבת כתבה זו אינה מזדהה אתה, מכיוון שאין ספק כי המחלקה שמה לה למטרה עידוד הרשמה של סטודנטים לתארים מתקדמים, מחקריים, גם אם בפועל רק מיעוט יחסי מהשנתון יבחר להמשיך לתואר שני והלאה.

אם כן, כאן טמון לפחות חלק מהתשובה; הקשר הרופף בין הקורס "סטטיסטיקה לסוציולוגים"שנלמד בשנה א' לבין הקורס "שיטות מחקר כמותניות" בשנה ב' מקשה על מעבר חלק בנושאים האלה. בטח לאלה מאיתנו שעבודה עם מספרים לא באה להם בקלות ובחרו מלכתחילה שלא ללמוד מקצועות אחרים ממדעי החברה המערבים מספרים ומשוואות.

ג' מציעה שהפחד ממספרים אצל סוציולוגים נובע מהתחושה כי במבחן כתוב יש משהו שמשרה ביטחון, כי אפשר גם לכתוב דברים אמורפיים יותר ועדיין להצליח באופן יחסי. "אי אפשר לחרטט קומבינטוריקה", היא אומרת, "אני גם לא חושבת שבאמת אפשר להמציא באנתרופולוגיה, אבל אני יודעת שיש אנשים שחושבים שכן".

אם כך, הטענה העיקרית שעלתה מהשנתון שלי הייתה כי אין קשר ברור ויציב בין לימודי הסטטיסטיקה לבין לימודי שיטות מחקר כמותניות. חוט מקשר בין שני הקורסים האלה ושימת דגש על שימוש מחקרי בשיטות סטטיסטיות יעזרו לסטודנטים להבין לאן מכוונים אותם כבר מההתחלה. כמו כן הכנסת קורסי מונוגרף או קורסי בחירה רבים יותר של מחקר כמותני לשנתון תוביל את תלמידי המחלקה לחשיפה גדולה יותר של שיטות אלו, ואולי תשנה מעט את התדמית האיכותנית של הדיסציפלינה הסוציולוגית בעיני הסטודנטים ותגרום לרבים יותר להתעניין במחקר אמפירי כמותני ומספרי. בשורה התחתונה, אין ספק כי יש לעשות חשיבה ממוקדת על הדרך שבה מועבר קורס שיטות מחקר כמותניות, ולהתאימו לצורכי המחלקה והתלמידים באופן מוחלט וסופי.

ובאשר לשיטות מחקר איכותניות, כמה רצינו להגיע לקורס הזה כבר! בעודנו חורקים שיניים מול קרל פופר ורגרסיה לינארית, דמיינו את הקורס האיכותני כנווה מדבר שבו כולם כותבים את אשר על לבם וזוכים במאה עגול ונכסף (ובכן, לפחות אני). יחד עם זאת, השאלות שעלו בקבוצה של השנתון שלי במהלך הקורס "שיטות מחקר איכותניות" היו מבולבלות לא פחות מאשר בהקשרן הסטטיסטי של סמסטר א'. מהי תמה? ונרטיב? ושיח? ואיך אני מנתחת כל אחד מהם? ובאיזו מתודולוגיה להשתמש? אלה רק מקצת מהתהיות שעלו בפורום התלמידים במהלך הסמסטר האחרון. לפי מספר השאלות אפשר היה לפתוח את הכתבה בשאלה אחרת: האם סוציולוגים פוחדים ממילים? מכיוון שאין ספק שבתחום זה אין לנו שום בעיה דיסציפלינארית, אני מעזה לנחש שזה לא שסוציולוגים פוחדים משיטות מחקר אלו או אחרות, וזה לא שסוציולוגים לא אוהבים מספרים. הבעיה היא שסטודנטים אוהבים, פשוטו כמשמעו, להתבכיין.