שלום ונעים להכיר,

במסגרת כנס הדוקטורנטים/ות אשר התרחש לאחרונה במחלקה, התבקשתי לכתוב מספר מילים על עבודתי בשפה מתומצתת ו"נגישה". חשיבותה של הבקשה, שספק אם אצליח לעמוד בה בלא גמגום, מהווה נדבך חשוב בעיני בכל מה שקשור לתפיסה הרפלקסיבית של סוציולוגיה ואנתרופולוגיה כלפי עצמן (אך לא רק!), ואני שמח לקחת בכך חלק מעבר לתאוריה, ועל כך אפרט בהמשך.

אתחיל בבדיחה צולעת:

שני פיזיקאים, אסטרופיזיקאי ומהנדס נכנסים לרכב. תוך כדי נסיעתם, מתחיל הרכב לקרטע. אחד הפיזיקאים שואל, האם אתם מבינים כיצד פועל מנוע בעירה פנימית? התשובה, מידית, כמובן! – האם אתם יודעים כיצד מתקנים מנוע כזה? שואל הפיזיקאי. התשובה, ברורה: אין לנו מושג.

בהתחשב במסגרת בה אנו כותבים, ובניסיון לשמר את הדיון הספק אקדמי-מדעי (להבחנה בין מדע ואקדמיה מובטח מקום בדיון אחר), אסכם סיפורון זה בביסוס. סיטואציה זאת, אף שמתכתבת עם הלצה, יכולה לחשוף לא מעט לטעמי על השיח הקיים בין מדע וחברה. מעוניינים/ות לדעת כיצד? מוזמנים/ות להצטרף לסיור!

העולם המדעי (שזאת מילה גדולה שדרושה בתיאור הולם שחורג ממסגרת זאת) עובר שינויים משמעותיים בשנים האחרונות בנוגע לתפיסה שלו את עצמו. אירועים החושפים את עבודת המדען/ית לקהל הרחב כגון "ליל המדענים", "מדע על הבר", סדרת הרצאות "מדוע" וכדומה תופסים תאוצה ואט אט ניתן לראות את המודעות ההולכת וגוברת לנעשה בתוך שערי האקדמיה ומוסדות המחקר. אף שניצני שינוי אלה ואחרים מראים אותותיהם בעולם המדעי בכל הקשור להבנת חשיבותה של מודעות ציבורית לקידום מעמד המדע, עיקר ההתכתבות המדעית עודנה מנותקת מהעולם החברתי הסובב אותנו (מחוץ לכותלי האקדמיה). יתרה מכך, נראה כי על אף שמדענים (ובאותה חשיבות גם מדעניות) גדושים בידע ומומחיות, אמצעים אלו נשארים פעמים רבות בעולם התאורטי ולא מתורגמים לעולם המעשה. רוצה לומר, יש היודעים/ות לא מעט על המדע מאחורי מנועי בעירה פנימית, פרט לאיך לתקן אותם.

בנקודה זאת אני מוצא את מקומי שכן מחקריי עוסקים במיקומו של מדע בחברה, ובעבודתי אני מנסה ללמוד על ערכם החברתי של מדע וידע אקדמי, כמו גם על התרומה של ידע חברתי לשיח האקדמי-מדעי. כאן חשוב להתייחס להנחה הגוזרת כי ידע מבוסס על השדה, ולא נוצר בו (ובמקרה זה משותף עם אלו הנמצאים/ות בו). הנחה זאת, שאין לה סימוכין אלא היא עובדה שמסתובבת (מי אמר/ה Grounded Theory?!), יוצרת לעתים חלוקה בין המדען להדיוט, ובין הסביבה למגדל השן (ומוזמנים/ות להשפיע על כך גם כאן) – עניין שמעניין אותי לא פחות. נושא מהותי במידה שווה הוא ש"מדע" אינו מקשה אחת אלא מבנה מדומיין המכיל יחסים חברתיים מורכבים, ובעוד שאני מציגו כך בדיון זה (הגבילו אותי במקום ושאר תירוצים), הרי שהוא (או אולי נכון יהיה לומר "הם"?) אלסטי ומשתנה תדיר.

הדרך בה אני מעוניין ללמוד על מערכת היחסים שבין מדע לאופנים בהם הוא נתפס ותופס את עצמו בחברה סלולה בשפה. כחלק מדיון נרחב על הספקטרום הלשוני שבין הכרה מדעית להכרה חברתית, אני שם דגש על האופנים בהם נעשה שימוש בשפה בכדי לייחס מה שמכונה "סמכות מדעית". בהקשר זה אדייק כוונתי ואציין כי סמכות מדעית היא סמכות שנתפסת ככזאת בעיני העומדים/ות מחוץ לכותלי האקדמיה. תוקפה ומהימנותה הפוזיטיביסטיים פחות רלוונטיים בהיבט זה עבורי. למשל, האם לא תתפסו עמדה כאמינה ותקפה יותר אם תבוא מפיו של פרופסור/ית נכבד/ת? ומה לגבי אמן/ית רחוב האומר/ת את אותם הדברים?

אחד הדברים שמעניינים אותי במיוחד בעיצוב סמכות מדעית הינה חשיבותה של שפה. שפה, כבר ידוע, היא הרבה מעבר למערכ(ו)ת של סימנים המשמשים לתקשורת. היא לא רק מתארת, אלא גם מבקרת, ובכוחה גם ליצור משמעויות, להשפיע על עמדות ותפיסות, ואף יש מחלוקת ענפה בנוגע ליכולתה לעצב מציאות ולשנות מציאות קיימת. על רקע העניין שלי בשפה, מקרה הבוחן המשמש אותי הינו Neuro-Linguistic Programming (NLP), גישה תקשורתית שנוסדה בשנות השבעים אשר טוענת לחקר המצוינות האנושית. אף שייתכן ושמה לא זועק לעברכם/ן בתצורתה הנוכחית, סביר שהגישה תהיה מוכרת מעבודתו של אמן החושים ליאור סושרד, או אולי דרך שלוחות כגון קואצ'ינג או אומנות הפיתוי. בעוד שקואצ'ינג מכוון להדריך את האדם להשיג מטרותיו באמצעות החדרת מוטיבציה ואמון עצמי, גישת ה-NLP דוגלת ביכולתה של השפה "לתכנת" את המוח וליצור מציאות חדשה. בין השאר, היא רואה בעצמה שיטת טיפול המכוונת לסיכול בעיות מגוונות, תוך מתן דגש על טכניקות וורבליות וחוץ-וורבליות (וגם על כך יש וויכוח).

גישת ה-NLP כשלעצמה, קהילת המאמינים בה, והשדה החברתי והמדעי סביבה, מהווים מוקד עשיר בעיני לידע והבנה על כינונה של סמכות מדעית שכן הם מאפשרים ללמוד, בין השאר, כיצד מתורגם ידע תאורטי לכדי מעשה באופן שוטף. בעבודתי אני מראה באיזו צורה תרגום זה מתאפשר דרך עיסוק לשוני המייצר הגדרות פרופסיונאליות תדיר וכך גם מחזק את מעמדה של NLP כשיטה מדעית. בכדי לעשות זאת, חשוב לי קודם כל להבין איך מדע מוגדר חברתית (על מה אנחנו מדברים/ות כאשר אנחנו מדברים/ות על מדע?), איך קהילותיו מוגדרות ומגדירות את מומחיות החברים/ות בו (וכיצד אפשר להיות חלק מהם/ן?), ואיך כל אלו נתפסים בפני קהלים שאינם לוקחים חלק בשיח זה ביום יום?

בעבודתי, אני טוען כי NLP אינה רק שיטה המציגה קוד התנהגות יש מאין, אלא חלק ממארג הטומן בחובו מודעות סביבתית משתנה לצד פעולות גומלין הבאות לידי ביטוי בלגיטימיות חברתית. בכך, היא מהווה בעיניי דוגמה לקשת שבין הידע המדעי להופעה הלשונית (linguistic performance) הנעשית בו ובאמצעותו, דרך קהלים חוץ-מדעיים (אם יש בכלל דבר כזה). לידע זה, אין לטעות, שותפים/ות לא רק הדיוטות אלא גם דיסציפלינות מקבילות. במילים אחרות, מבין הפיזיקאים שהוזכרו לעיל אחד הוא תאורטי ואחד ניסויי – האם לכולנו ידוע ההבדל?

מעוניינים/ות לשמוע עוד? אשמח לשמור על קשר!

אוראל

אוראל ב. עמנו הוא דוקטורנט במסלול ישיר במחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטה העברית, בהנחיית פרופ' אווה אילוז וד"ר מרסי ברינק-דנן. מחקריו עוסקים בטיפול וייעוץ בין-תרבותי וכן בספקטרום הלשוני שבין הכרה מדעית להכרה חברתית, זאת תוך מתן דגש על מערכת היחסים שבין מדע לבין האופנים בו הוא נתפס ותופס את תפקידו בחברה.