קוראות וקוראים יקרות/ים,

אנו נרגשות להוציא את גיליון זה של פקפוק, ה-59 במספרו – שכן הוא גיליון מיוחד מאוד עבורנו משלוש סיבות שונות; הראשונה היא שהוא מציין את תום שנת הלימודים הנוכחית, שכמו כל סיום שנה מביא עימו שינויים ופרידות, אך גם הזדמנויות והתחלות חדשות. הסיבה השנייה היא שהגיליון כולו מוקדש לדיון בחווית הדוקטורט ובסוגיות המרתקות העולות ממנה, ומאפשר הצצה לעבודותיהן העשירות והמגוונות של חלק מתלמידי ותלמידות הדוקטורט במחלקה. הסיבה השלישית היא שבתום כהונה של שנתיים, זהו הגיליון האחרון שיוצא בעריכתנו. יחד עם הקושי הרב להיפרד, אנחנו גם שמחות ומתרגשות לקראת המשך העשייה של מערכת פקפוק בעתיד.

גיליון זה הינו פרי של שיתוף הפעולה בין מערכת פקפוק לבין הדוקטורנטים במחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטה העברית. הוא מבוסס על כנס הדוקטורנטים/ות שהתרחש במחלקה ב-12 לחודש, והוא מציע טעימה מן הפרויקטים השונים שהוצגו בכנס כמו גם התייחסויות לסוגיית הדוקטורט מזוויות שונות.

שלוש מן הכתבות מציגות את עשייתם המחקרית של דוקטורנטיות ודוקטורנטים במחלקה, ומספקות חלון למוטיבציות, לדילמות ולחוויות הכרוכות בכתיבת הדוקטורט; אירה ליאן משתפת מחוויותיה במסע בעקבות בחירת הנושא לדוקטורט, ומתארת כיצד המפגש הבין תרבותי האישי שלה שיחק תפקיד בתפיסתה המחקרית. נגה בובר בן-דוד מציגה את ההקשר בו צמח מחקרה אודות עסקים חברתיים בישראל, ומאפשרת לנו לחשוב מחדש על מושג העבודה ועל המשמעויות שאנו מקנים לו. אוראל בני עמנו משתף בגורמים שהביאו אותו למחקר הדוקטורט שלו, ודן במערכת היחסים ההדדית השוררת בין המדע לחברה.

שלוש הכתבות הנוספות מציעות בחינה של חווית הדוקטורט ושל השאלות השונות שעולות ממנה, מזוויות מגוונות; הילה נחושתן דנה במשמעויות הסוציולוגיות של חוויות הנחוות במהלך הדוקטורט, ובאופנים בהם ניתן לפעול על מנת לקדם את ציבור הדוקטורנטיות והדוקטורנטים בארץ. ליאה טרגין-זלר משתפת בחווית הלימודים שלה כתלמידת דוקטור אורחת באוניברסיטת קיימברידג', ובאופנים בהם היציאה 'מאזור הנוחות' עשויה לתרום לעשייה המחקרית. פרופ' גילי דרורי מציגה את הלבטים הכרוכים בבחירה במסלול הדוקטורט, ומצביעה על האופנים בהם ההתבוננות בפן המוסדי ובפן האישי כאחד יכולה להאיר את הסוגיה.

בדומה לטקסטים רבים מהדיסצפלינה, הכתבות בגיליון נעות מן השדה לחוקרת וחזרה אל השדה, כאשר חוויות אישיות הופכות למושאי מחקר ולהפך. אנו מקוות כי הקריאה בגיליון תאפשר לקהל הקוראות של פקפוק היכרות מעמיקה יותר עם הדוקטורנטים והדוקטורנטיות במחלקה, כמו גם פתח לשיחה מתמשכת על השאלות הרחבות יותר שהכתבות השונות מעלות.

ברוח סיום תפקידנו כעורכות, אנחנו מודות מכל הלב על הזכות הגדולה לה זכינו, לעבוד עם עשרות כותבות וכותבים מקוריים ומגוונים, אשר סיפקו לנו ולקוראות המגזין הצצות מרתקות לעולמן/ם. ננצל את הבמה על מנת להודות לכותבות ולכותבים אלו, כמו גם לחברי וחברות הסגל האקדמי והמנהלי במחלקה לסוציולוגיה ולאנתרופולוגיה באוניברסיטה העברית, שסייעו לנו רבות ותרמו לפעולתו של העיתון. אנו רוצות להודות באופן מיוחד לאלונה שץ, תלמידת בוגר במחלקה, שליוותה את פקפוק בעשייתו לאורך כל השנתיים האחרונות. בנוסף, אנו מודות למארגני כנס הדוקטורנטים – נטע כהנא, ליאור בסרמן וליאור חן, על שיתוף הפעולה הפורה שהניב את גיליון זה. לבסוף, תודה מיוחדת מוקדשת לקוראות ולקוראי פקפוק, הוותיקים/ות והמצטרפים/ות החדשים/ות כאחד.

שמחנו על ההזדמנות לקחת חלק בתפעול הבמה שנקראית "פקפוק", ואנו בטוחות כי היא תמשיך להוות בסיס לדיונים מעניינים, חיבורים בין אישיים, גיבוש רעיונות והשמעת קולות מגוונים.

קריאה מהנה,

רתם ונופר.