סוציולוגיה פוליטית היא מגרש המשחקים של יוני. אני קורא לה מגרש משחקים משום שאני מוצא שהיא תופסת אצל יוני מקום של מרכזי בחיים, הן כתחום עניין ויותר מכך – כמקצוע. בדומה לאדם מן השורה הצופה מהכורסה במשחק כדורגל, מגלה עניין בתחום, נשאב לעסוק בו והופך לבסוף לפרשן כדורגל מקצועי – כך, בעודו יושב על כיסא פלסטיק מסתובב באחד השיעורים לתואר הראשון, גילה יוני את הסוציולוגיה הפוליטית. מכאן, הוא נשאב לעיסוק בפוליטיקה, ללימודי תואר שני במדע המדינה וברבות הימים הפך לעוזר פרלמנטרי מן המניין.

הכירו את בוגר המחלקה יוני אריה. הוא בן שלושים ואחת, חובב קריאה גדול ומתגורר בנחלאות. את לימודיו במחלקה החל לפני כשבע שנים כאשר שילב את לימודי הסוציולוגיה והאנתרופולוגיה עם לימודי פסיכולוגיה. הוא התעניין בקורסי בחירה מחוץ למחלקה ומצא את עצמו בקורס 'הגות פוליטית עכשווית' של ד"ר רונית פלג מהמחלקה למדע המדינה. דווקא הקורס הלכאורה שולי הזה, שאיננו חלק מתכנית הלימודים, השאיר את הרושם הרב ביותר על יוני ויצר אצלו את החיבור החי והתוסס בין הלימודים במחלקה והחיים מחוצה לה. מכאן ואילך נמשך יוני לתחום הסוציולוגיה הפוליטית ובעזרת הלימודים במחלקה רכש לעצמו תחומי ידע, יכולות חקירה ודרכי הסתכלות על העולם.

התעניינותו בסוציולוגיה פוליטית משכה אותו לתחומים חופפים ובמיוחד למדע המדינה. דרך העיסוק בתחומים אלו התחבר לדמויות שונות מהעולם הפוליטי וכך מצא את דרכו – לא בלי מהמורות והתמודדויות – לכנסת ישראל כעוזר פרלמנטרי של חברת הכנסת מיכל בירן ממפלגת העבודה. אני מסתקרן לשמוע מיוני על עבודה סוציולוגית שאני משוכנע שהוא עושה עבור חברת הכנסת בתקופת הבחירות שהחלה ומתאכזב לשמוע כי עיקר עבודתו קשורה לפעילות הנעשית בכנסת: זימון דיונים, הגשת שאילתות, ניסוח הצעות חוק וכיוצא בכך. הוא לא אחראי על הקמפיין של חברת הכנסת, שכרגע מכוון לפריימריז הפנימיים במפלגה, ולא עוסק בגיוס מצביעים. ובכל זאת, אני סבור כי לעוזר פרלמנטרי בוגר המחלקה יש תובנות חשובות עבורי כסטודנט בהווה ולכן אני מרהיב ליטול מזמנו של יוני דקות ארוכות כדי לשמוע ממנו כיצד נראית הסוציולוגיה מחוץ לקמפוס הר-הצופים.

ראשית, אני מעוניין ללמוד מהניסיון של יוני כיצד הופכים את הלימודים במחלקה לעיסוק מקצועי המניב פרנסה. לתפיסתו, עבור רבים מהמקצועות בשוק העבודה אין חשיבות לתחומי הלימוד המרכיבים את התואר במדעי החברה. עם זאת, יוני סבור כי הלימודים לבדם אינם מקדמים בשוק העבודה אלא מה שעושים עם הלימודים ולכן הוא ממליץ לסטודנטים בהווה להיות רגישים להזדמנויות שבדרך. הוא עצמו השיג מקומות עבודה בעזרת קשרים שיצר במהלך הלימודים באוניברסיטה. בנוסף, ולא פחות חשוב מכך, הידע שרכש באקדמיה לא רק עזר לו להגיע לתפקידו כיום אלא הביא אותו מלכתחילה לפתח את העניין והמוטיבציה לעסוק בעולמות הפוליטיים.

אז אם גם אתם כמוני השתכנעתם לנצל את הלימודים במחלקה לרכישת ידע ושאיפות לחיים הקשיבו להמלצה חשובה נוספת מפיו של יוני: "להתבכיין פחות ולנסות להוציא מכל שיעור ומכל קורס משהו מעניין וחשוב". אני שואל על טיבה של בכיינות זו ויוני מתאר בפני כיצד לעתים סטודנטים מתמרמרים על קריאת מאמרים, על שיעורים משעממים ועל דרכי הוראה לקויות עד שהם לא מוצאים משהו חיובי בקורסים בהם הם משתתפים. הוא מדגיש בפני כי הוא מצדד בביקורת, גם כלפי המערכת, אך שולל את השקיעה בביקורת על "הדברים הלא חשובים" כשהיא באה על חשבון אימוץ הדברים "החשובים באמת" שיש למחלקה להציע. לדבריו, למרות שביקורתיות היא אחד הדברים החשובים שאפשר לקחת מתחום הלימודים, כאשר נוטים לבכיינות ולרחמים עצמיים מפספסים את הטוב שיש ללימודים להציע. מציאות בה סטודנטים קוראים את ההוגים החשובים ביותר ומשתעממים ולא לוקחים מהם כלום הזויה בעיניו. יוני זוכר אנחות על לוח-זמנים צפוף, על לוח מבחנים קשה ועל אוניברסיטה לא מתחשבת – היום הוא אומר לי: "תעבוד קשה!".

ואם כבר בעבודה עסקינן אני מגיע לעיקר ומבקש לשמוע מיוני על חוויות סוציולוגיות מהחיים ועל המשמעות של להיות סוציולוג מחוץ לגוש חמש במסדרון חברה. הוא מספר לי שבגלל שהכל חברתי, ואפילו כאשר בן-אדם נמצא עם עצמו הוא חווה חוויה חברתית, אז כל חוויה היא סוציולוגית. כך, במסגרת עבודתו בכנסת הוא אוהב להסתכל על כל המערכת הפוליטית במבט סוציולוגי, ומתעניין לדוגמא מי ומי הנוכחים. אני רוצה לשמוע סיפור סוציולוגי מעניין מהכנסת אבל יוני מתקשה לספק עבורי את הסחורה. "יש דרמות", הוא אומר לאחר מחשבה ארוכה, "אבל איני זוכר משהו פיקנטי שלא ישמע אידיוטי".

כאשר אני מתעקש לשמוע על סוציולוגיה בכנסת יוני מאשר שהיא נמצאת שם אבל "היא לא עד כדי כך דומיננטית כי יש נטייה להתעלם מדברים, במיוחד בפוליטיקה". עם זאת, היא כן צפה ועולה בהזדמנויות שונות במהלך העיסוק הפרלמנטרי. כך, יוני מעיד בפני כי "יש קשר בין העיסוק הפרלמנטרי ובין ראייה סוציולוגית: הבנה של אי השוויון בחברה והדרך לפתור אותו". ועדיין, קשה ליוני לנסח כיצד הסוציולוגיה עוזרת לו בעיסוקו. גם כאשר אני מציע לו לראות בה משקפי ראיה סוציולוגית על המציאות ולפרוט לי היכן היא באה לידי ביטוי הוא טוען כי אין לו תשובה טובה לזה. קשה לו להבחין מה בו נובע מהראייה הסוציולוגית – הדרך בה הוא רואה יחסי כוח בכלל ובפוליטיקה בפרט – ומה מקורו בתפיסה אישית, ככלות הכל הוא לא רק סוציולוג – הוא גם בן אדם.

אחרי מחשבה נוספת הוא אומר לי כך: "פרספקטיבה סוציולוגית זה מושג שקשה לי להגדיר אותו ולכן גם קשה לתאר איך הוא משרת אותי בעבודה כיועץ פרלמנטרי. ביקורתיות, אי שוויון, יחסי כוח, מבט אל רבדים סמויים יותר של המציאות – אלה רק חלק מהדברים שלדעתי מאפיינים חשיבה סוציולוגית והפכו לחלק בלתי נפרד מהדרך שבה אני רואה את המציאות – לטוב ולרע. לכן, אני גם מניח שהם משרתים אותי בעבודה. אני עובד עם מיכל בירן, שהיא חברת כנסת סוציאל-דמוקרטית, ורואה איך התאוריה והרעיונות שבאקדמיה מיתרגמים לכדי פעולה פרלמנטרית. בעבודה הזאת אני גם הרבה יותר קרוב לשטח מאשר באקדמיה: פוגש ומדבר עם מאות אנשים, אבל לא כחוקר או משקיף אלא בניסיון להבין את הצרכים והבעיות של אנשים ולנסות לעזור להם".

אחרי השיחה עם יוני אני שב ונזכר במה שאמר לי פעם פרופסור נחמן בן-יהודה כי הלימודים בפקולטה למדעי החברה מקנים ידע, תחומי עניין ודרכי חשיבה אך לא מכשירים לעיסוק ספציפי בשוק העבודה. נדמה כי יוני הוא דוגמא טובה למי שלקח מהלימודים במחלקה מה שהיה יכול ומינף את מה שרכש לעיסוק משמעותי ומלא עניין. אולי דווקא משום שלמד במחלקה, והתוודע לעושר החקירה החברתית, הוא לוקח ברצינות את הסוציולוגיה ומתקשה לשים את האצבע על רגע סוציולוגי בחייו, רגע קטן שאולי גם מקטין. אני תוהה אם לסביבה החברתית של הסוציולוג יש מה לומר על כך.

ואכן, יוני מתאר לי כיצד מגיבים אנשים בסביבתו כשהם שומעים ממנו על בחירתו ללמוד סוציולוגיה ואנתרופולוגיה באקדמיה: התגובה נעה בין אלו שאומרים 'מגניב', דרך אלו שאין להם מושג מה זה ועד כאלו שחושבים שהתחום משעמם או שאין מה ללמוד בו – אלו ואלו לא יודעים ולא מבינים מה עושים עם תואר כזה. אבל לעומתם יש גם את אלו שמתלהבים. לדבריו, ניתן ללמוד משהו סוציולוגי גם מתגובת הסביבה ומההנחות הנוספות שמניחים עליו בגלל זה.

מי מאתנו שעתיד להלך במסדרונות הקמפוס גם בשנה ובשנתיים הקרובות אולי יפגוש את יוני כדוקטורנט. עד אז זכרו למצוא משהו מעניין בכל קורס במקום להתבכיין, למנף את הידע והכלים שהמחלקה מציעה במקום לפהק ואולי גם לנסות לחשוב מה היתרון שאני מקבל מהנוכחות שלי כאן – ולא כי הלימודים באוניברסיטה מושלמים, מסייג יוני, אלא כי יש הרבה מה לקחת מהם.

אריאל גפן סטודנט לתואר ראשון בסוציולוגיה ואנתרופולוגיה וחונך את טור הבוגרים של פקפוק.