בין תיאוריה לשטח: מחשבות בעקבות התמחות בקניה

ללמוד בפקולטה למדעי החברה פעמים רבות משאיר אותנו במתח שבין התיאוריה לפרקטיקה. אנחנו עוסקות באנשים, סיטואציות ומורכבות של ה"כאן ועכשיו", אבל בתוך הכיתה, במגדל השן, במסדרונות המחלקה. אנחנו מחכות להזדמנות להביא את התיאוריה החוצה, לאשש או להפריך, אולי אפילו לגלות שכל קשר בינה לבין המציאות מקרי בהחלט.

מאמערכת 58

לרגל סיום הסמסטר אנו שמחות להעלות לאוויר את גיליון 58 של פקפוק. כמו בכל גיליון, גם הפעם מוצגות כתבות בנושאים מגוונים, אולם נדמה כי כולן עוסקות באופנים שונים במפגש שבין אידיאלים של שוויון, עזרה הדדית ושיתוף פעולה, לבין הקשיים והלבטים העולים מתוך הניסיון להגשימם בפועל, בזירות חברתיות שונות.

רוצה שווה יכולה. אך מי אמור לפתוח לי שער?

בחודש דצמבר האחרון השיק ערוץ הילדים קמפיין בשם "רוצה שווה יכולה", שמטרתו לעודד בנות להאמין בעצמן. ערוץ הילדים מעודד בנות להאמין בעצמן, ומפיץ את המסר שהן יכולות להיות מה שהן רק רוצות. אבל עם כל הפרחים והשושנים, חשוב שנשים לב גם להיבטים יותר מורכבים של המסר. ברצוני לשאול אילו תכונות נשיות מודגשות בקמפיין, למי הוא מיועד, מהי בכלל "העצמה נשית" ואיך באמת צריך להיראות מאבק פמיניסטי לשוויון זכויות.

נישואי תערובת

בת-ים ותל-אביב אמנם צמודות גאוגרפית, אבל רחוקות זו מזו שנות אור – כפי שמוכיח הדיון הציבורי הסוער סביב איחוד אפשרי ביניהן. הסיפור החל כשעיריית בת-ים, שנמצאת בגרעון תמידי, דרשה להתחלק בהכנסותיה של השכנה, תל-אביב. איך האיחוד האפשרי של בת-ים עם תל-אביב מוציא משני הצדדים את הטוב, הרע ומהכוער.

פנים חדשות במחלקה: ד"ר גילי המר

גילי המר סיימה את לימודי הדוקטורט שלה באוניברסיטה העברית בשנת 2013 ולאחר שנתיים של פוסט דוקטורט בארה"ב [שנה אחת באוניברסיטת מישיגן והשנייה באוניברסיטת ברקלי], חזרה כחברת סגל בחוג לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה ובתכנית ללימודי תרבות באוניברסיטה העברית.

"אני של האו"ם" – מציאות ובדיון של יחסי הכוח בין כוחות שמירת שלום של האו"ם ואוכלוסייה מקומית

בשנה האחרונה עשרות תלונות על תקיפה מינית ואונס הושמעו כלפי כוחות שמירת השלום של האו"ם ברפובליקה המרכז אפריקאית. מדובר בתופעה חריפה ושקופה מבחינת פיקוח.

מאמערכת 57

לקראת הקיץ הקרב והחופש שהוא מביא עמו, אנו מציגות את גיליון 57 של "פקפוק". למרות שהכתבות הנאספות עבור כל גיליון אינן מיועדות להימצא תחת כותבת מסוימת, לעיתים נשזר בניהן חוט משותף. בגיליון זה, ההתבוננות הסוציולוגית והאנתרופלוגית מעמידה במרכז את הגוף על גבולותיו וייצוגיו.

החלום החדראי: שוקו וניל

הצפייה בהצגה ריתקה אותי וגרמה לי לחשוב רבות על הפן הסוציולוגי שמאחורי הדמויות וסיפוריהן. חשבתי על השד העדתי ששוחרר מהבקבוק כדי לעורר שיח אחר על סיפור אהבה בין גבר לבן אשכנזי לאישה אתיופית, לא כל שכן משכילה שלומדת לתואר ברפואה. נדמה כי הבימוי של גדי צדקה והכתיבה המשותפת שלו עם ארז שלם, הצליחו ליצור משהו חדש שטרם נראה על במות בישראל.

ארכיון