קיבוץ נאות סמדר – מסתורין במדבר

ראשי

גיליונות קודמים

אודות

Facebook

צור קשר

תמונות מנאות סמדר שצולמו ע"י מיכל אנדלמן

ברגע הראשון שמגיעים לקיבוץ נאות סמדר, שממוקם אי שם בערבה (בדרום הר הנגב, כ-70 ק"מ מאילת) אפשר בקלות יתרה להתבלבל ולחשוב שמדובר בהזיה. מעין פטה-מורגנה שממאנת להתפוגג. המבנים הלא שגרתיים, האגם הרחב בעיצומו של המדבר, השקט של המקום והאנשים והיופי הבלתי נתפס רק תורמים ומחזקים תחושה זו. צהבהבות המדבר עתיק-היומין עומדת בניגוד חריף לירוק השופע המגולם בכרמים, בגנים, בשדות ובעצי הפרי. תוך הליכה בין השבילים המשובצים פרחים בשלל צבעים, מעת לעת מבליח מבנה בעל ארכיטקטורה ייחודית, שאין לו אח ורע בבנייה מערבית, וכנראה שגם לא בבנייה בכלל. נדמה כי לכל פרט ופרט במקום, מסידור הגנים ועד לתצורת הבתים, הוקדשה מחשבה מעמיקה כדי להביאו לכדי ייחודיות. כך, אם בשגרת חיינו נצפה לפגוש בכלבים או בחתולים החולפים בין הבתים, בנאות סמדר סביר יותר להיתקל בטווסים מרהיבים השוכנים שם דרך קבע.

אז מהו אותו מקום מסתורי שהוקם באין מפריע בתוך השממה? קיבוץ נאות סמדר במתכונתו הנוכחית (מונה כ-90 חברים ו-70 ילדים) הוקם ב1989, לאחר שננטש ע"י גרעין נח"ל שהתיישב שם בשנת 1980. זאת ע"י קבוצת חברים (רובם בעלי רקע אקדמי ואמנים) שהתכנסה במשך שנים קודם לכן בירושלים ודנה בסוגיות הקשורות לאדם ולמהותו בהנחייתו של יוסף ספרא ז"ל . מטרת הקבוצה הייתה להקים מקום בו ניתן – כפי שמתאר בדיוק רב המשפט המתנוסס בגאון על קיר המחלבה – "לבחון בפועל את סוד שיתוף הפעולה בין בני האדם" וליצור "קהילה לומדת" [1] . ענפי המשק של הקיבוץ כוללים חקלאות אורגנית, בנייה אקולוגית וייצור מוצרים אורגניים (מוצרי חלב, יין, ריבות ועוד). נוסף על כן, הקיבוץ קולט מתנדבים.

אין ספק שהמסתורין האופף את המקום מושפע רבות גם מחרושת השמועות סביב הקיבוץ, ויש שאף מתייחסים אליו כאל כת. ישנן אינספור פרשנויות למושג חמקמק זה ; לפי הגדרת אתרי אינטרנט פופולאריים שעוסקים בכתות ובנפגעי כתות, כת הינה קבוצה של אנשים המרוכזת סביב מנהיג / אובייקט, שלרוב זהותם האישית מתבטלת בנוכחותו. המנהיג מעביר לחניכיו תורה ייחודית שעל-פיה הם צריכים לחיות [2] .

בהקשר הספציפי של נאות סמדר, גופים כמו " המרכז הישראלי לנפגעי כת ות " וה" אתר לכתות בישראל " הגדירו את הקבוצה שהקימה את הקיבוץ, בהנהגתו של יוסף ספרא ז"ל, ככת. בכתבות שפרסמו, ספרא מוצג כמנהיג כריזמטי ששולט ביד רמה בחניכיו, ומנהיג בקבוצתו שורה של איסורים והגבלות כמו ניתוק קשרים מהעבר, שינויים בהרגלי החיים ואי-ביטוי רגשות. מאפיינים אלו תואמים להגדרות הפורמאליות של כת, אולם יש לציין כי מכיוון שהם נסמכים בעיקר על עדויות אישיות, אמיתותם נתונה למחלוקת. לאחר שנחשפים למידע מסוג זה, אין מנוס משאילת השאלות הבאות: האם הגדרת ה"כת" עודנה רלוונטית עבור הקיבוץ? או שמא מדובר בפחד מפני מסגרת חיים שונה מכפי שנהוג ומקובל בחברה המערבית בת-ימינו? ובעיקר – היכן עוברת ההבחנה בין כת לבין קבוצת אנשים הבוחרת לחיות בגפה, באורח חיים ייחודי שניסחה עבור עצמה?

החצר הפנימית של בית האמנויות

מצוידת בשאלות אלה, מצאתי את עצמי פוסעת במשעולי הקיבוץ, לא לחלוטין בטוחה אם אני חולמת או ערה, מנסה להבין את סוד הקסם של המקום. המבנה הראשון שקיבל את פני נראה כאילו לקוח מהאגדות: מעגלי וורוד לחלוטין, עם עיטורי חיות ופיתוחים על דפנותיו, ובמרכזו צריח. רק בדיעבד התברר לי שהוא עשוי מלבני בוץ, ומשמש כבית אומנויות בו מתקיימות סדנאות במגוון נושאים: תיאטרון בובות, תיאטרון רגיל, מחול, חרשות עץ, ציור ועוד. הנוף הנשקף ממנו עוצר נשימה, מרחבים אינסופיים של מדבר, וגורם לך לא רק לתהות על קנקנו של המקום אלא גם על קנקנך שלך. משהו בשקט, ברוח המדברית ובחלל הפתוח גורם לזמן לעצור מלכת לשבריר שנייה. מחשבות עמוקות יותר על מיקומך הנוכחי בחיים מתחילות לזרום.

ההתחלה שלי במקום הייתה רגילה לחלוטין: החל מהיום הראשון השתבצתי ללוח העבודה המתחלף הכולל עבודה בחקלאות (מסיק, גדיד וכו'), בדיר, במחלבה, בנוי, במטבח ובמסעדת הדרכים של המקום. עד כאן, דומה מאוד לכל קיבוץ אחר המנהל משק חקלאי וקולט מתנדבים. ומיהם אותם מתנדבים? מדובר על ערב רב של אנשים, מכל הסוגים והמינים – צעירים ישראלים לפני / אחרי צבא, מבוגרים, בנות שירות, אירופאים, כאלה שבאו לתקופות ארוכות או קצרות. לכל אחד יש מקום כל עוד הוא נכון לעבוד.

עם זאת, כבר ביום הראשון התוודעתי לכמה מנהגים ייחודיים. ראשית, נתבקשתי שלא להסתובב עם מותגים למיניהם ולא לדבר במכשירים סלולאריים במרחבים הציבוריים. כמו כן, לא מקובל לדבר בחדר האוכל בשעת הארוחה (הצמחונית), זאת על מנת לאפשר לאדם להתרכז בפעולת האכילה. בשעת הזריחה מתכנסים החברים בחדר האוכל ל"פת שחרית", תוך דממה, שלעיתים מופרת ע"י קטע אומנותי שאחד החברים מעלה. במהלך היום מדי פעם הושמעה נקישה חזקה בגונג, ולאחריה נתבקשו השוהים במקום לעצור לרגע את מלאכתם, ולהתמקד במקום והרגע הספציפיים בו הם נמצאים למשך דקה.

בשעות הערב מתארגנת בד"כ שיחה חופשית סביב פילוסופיה והגויות מסוגים שונים, בין אם מסביב למדורה ובין אם במבנה מיוחד המיועד לכך. שיחות אלה פתוחות לכל וגם המתנדבים משתתפים בהן, מה שיוצר דיאלוג מגוון ומעניין בין אנשים בעלי רקע שונה לחלוטין. בשיחות בהן השתתפתי לא הושמעו דעות רדיקליות כלשהן, אלא בעיקר הרגשתי ניסיון כן לבחון את עצמנו – איך אנו מתנהגים? מה מניע אותנו? החברים בקיבוץ שהובילו את השיחה נתפסו בעיני כאמיצים דיים כדי לשאול את השאלות הקשות באמת, וחשתי כבוד להשתתף במעמד בו כל אחד בקבוצה מנסה להבין מה אמיתי עבורו. מעת לעת קבוצות קטנות מתוך הקיבוץ (ללא מתנדבים) יצאו למספר ימים בטבע כדי להתדיין על סוגיות פילוסופיות בפורום מצומצם יותר, ללא הסחות הדעת של חיי היומיום.

נורמות אלה, שבתחילה נראו לי תמוהות למדי, דווקא החלו להיתפס בעיני כהגיוניות ומאפשרות לאדם להיות נוכח לחלוטין בחוויה בה הוא נמצא, ולהיות הרבה יותר מודע לעצמו ולהתנהגות שלו. בעצם, זה היה השלב המעניין ביותר בשהותי בקיבוץ מבחינה סוציולוגית-אנתרופולוגית, הרגע בו המציאות ה"מוזרה" הפכה לנורמאלית בעיני. גיליתי כמה מהר אדם הנכנס לחברה עם נורמות חדשות מסתגל אליהן. בתחילה, כל מנהג שהוצג בפני נראה משונה. אולם עם הזמן ועם תהליכי הסוציאליזציה קיבלתי על עצמי בטבעיות רבה את מנהגי המקום ואת האידיאולוגיה שעליה התבססו. רגע זה, בו חל השינוי בהתייחסותי כלפי הקיבוץ, נוצר בעיקר כאשר הוצגו בפני ההיגיון והפילוסופיה העומדים מאחורי הנהלים. מנקודה זו התחלתי להרגיש מעבר לסקרנות גם אהדה ונכונות לקבל את השונה ממה שאני רגילה אליו.

אז מה תמצאו בנאות סמדר? כנראה שלא כת, לפחות לא על פני השטח (ייתכן כי נחוץ מחקר מעמיק יותר על הדינאמיקה התוך-קיבוצית כדי לענות באמת ובתמים על שאלה זו). כשביקשתי מחברי הקיבוץ התייחסות לנושא הם התייחסו לכך בגיחוך ותו לא, והדגישו בפני כי כיום אין מנהיג במקום, אלא ההחלטות מתקבלות בצורה שיתופית. ואכן, אני לא חשתי בכפייה כלשהי, אלא תפסתי את ההתנהלות בקיבוץ כדרך מיוחדת לחיות; בשלווה ובדגש על קהילה תוך איזון עם ביטוי עצמי. דרך שבה יש פילוסופיית חיים, אמנות, הרבה אנשים שמסתכלים עמוק בעיניים וגיוס מודעות לכל רגע מתוך הכרה כי הינו ייחודי ולא ישוב. חשיבה זו הייתה במידת מה חדשה עבורי, שכן בחיי היומיום המערביים מעטות הפעמים בהן אנו עוצרים לרגע את מרוץ חיינו שלא לשם בהייה במסך הטלוויזיה / מחשב, ומתמקדים בהווה. המטרה שלנו תמיד "גדולה" ומוכוונת עתיד. אנחנו צריכים להספיק, לעשות, ללמוד כדי לקבל תעודת בגרות או תואר, לעבוד שעות ארוכות כדי לקבל קידום. לרגע בפני עצמו אין חשיבות. מה שבנאות סמדר ביקשו להדגיש הוא כי שנייה אחת ועוד אחת הן היחידות שבעצם מרכיבות את חיינו, וכי יש למקד בהן את תשומת הלב.

יש לציין כי מאוד קל להישאב לחיי הקיבוץ המספקים נוחות כלכלית, פיזית וחברתית וגם השראה ושאר רוח. מחשבות כגון "מה יהיה מחר? איך אשלם שכר דירה? מה אלמד? במה אעבוד?" מאבדות מתוכנן. אך בה בעת, מוצעת שם רק דרך חיים אחת, שהיא כביכול "הנכונה", ומתאפיינת בקשיחות נהלים ובניתוק מהסביבה הרחבה. נוקשות מחשבתית זו היא בעצם מה שמנע ממני להישאר במקום פרק זמן ארוך יותר – שכן הרגשתי כי ברצוני לקבל החלטות אקטיביות על המתחולל בחיי מתוך שפע רחב יותר של אפשרויות.

לסיום, זכור לי במיוחד אחד מחברי הקיבוץ ששאלתי אותו מדוע בחר לעבור לחיות שם לאחר חיים ממושכים בעיר. הוא סיפר לי שלאחר שצבר ממון ורכוש, הבין שלא זה הדבר שיסב לו אושר, אלא תחושת השייכות, הקהילה. ניתן להתווכח על השקפת עולם זו, אך אין מנוס מלכבדה. לפחות למראית עין, ממש לא נראה שהוא מתגעגע.

[1] מתוך אתר האינטרנט של הקיבוץ, www.neot-semadar.com

[2] לקוח מתוך גופים שונים לחקר כתות, למשל "info-cult" הקנדי ו"המרכז הישראלי לנפגעי כתות: www.katot.org www.infocult.org , www.infokatot.com

מיכל שוורץ מרתק! הכתבה מעניינת ומנוסחת בצורה סוחפת וקסומה. עשית לי חשק ללכת ולבדוק את המקום בעצמי…!! "הנוף הנשקף ממנו עוצר נשימה, מרחבים אינסופיים של מדבר, וגורם לך לא רק לתהות על קנקנו של המקום אלא גם על קנקנך שלך. משהו בשקט, ברוח המדברית ובחלל הפתוח גורם לזמן לעצור מלכת לשבריר שנייה. מחשבות עמוקות יותר על מיקומך הנוכחי בחיים מתחילות לזרום." -מדהים! מחכה כבר לקרוא את הכתבה הבאה מפרי עטך..!!! 2 בפברואר 2012 at 12:34 להגיב Replied to מיכל שוורץ פני חייתי בקיבוץ נאות סנדר בין 1994-1996 וזאת הייתה חוויה מדהימה ביותר. רק לקרוא את כתבה זו גורם לי צביטה בלב וחיי די ריקים מבלי החברים, הנופים, העבודה ואינטנסיביות החיים שחוויתי שם. אי אפשר סתם לבקר שם. לכן הבטחתי לעצמי שיום אחד אחזור כשותפה מלאה לחוויה שוב…. 3 בפברואר 2012 at 17:12 להגיב

מרתק! הכתבה מעניינת ומנוסחת בצורה סוחפת וקסומה. עשית לי חשק ללכת ולבדוק את המקום בעצמי…!!

"הנוף הנשקף ממנו עוצר נשימה, מרחבים אינסופיים של מדבר, וגורם לך לא רק לתהות על קנקנו של המקום אלא גם על קנקנך שלך. משהו בשקט, ברוח המדברית ובחלל הפתוח גורם לזמן לעצור מלכת לשבריר שנייה. מחשבות עמוקות יותר על מיקומך הנוכחי בחיים מתחילות לזרום." -מדהים!

מחכה כבר לקרוא את הכתבה הבאה מפרי עטך..!!!

Replied to מיכל שוורץ פני חייתי בקיבוץ נאות סנדר בין 1994-1996 וזאת הייתה חוויה מדהימה ביותר. רק לקרוא את כתבה זו גורם לי צביטה בלב וחיי די ריקים מבלי החברים, הנופים, העבודה ואינטנסיביות החיים שחוויתי שם. אי אפשר סתם לבקר שם. לכן הבטחתי לעצמי שיום אחד אחזור כשותפה מלאה לחוויה שוב…. 3 בפברואר 2012 at 17:12 להגיב

חייתי בקיבוץ נאות סנדר בין 1994-1996 וזאת הייתה חוויה מדהימה ביותר. רק לקרוא את כתבה זו גורם לי צביטה בלב וחיי די ריקים מבלי החברים, הנופים, העבודה ואינטנסיביות החיים שחוויתי שם. אי אפשר סתם לבקר שם. לכן הבטחתי לעצמי שיום אחד אחזור כשותפה מלאה לחוויה שוב….

חן נאות סמדר והפורנוגרפיה הפסטורלית של הנגב והערבה- זה שיא השמאלץ בעיניי. ברוסית קוראים לזה "פושלוסט". טוב לדעת שהם אוכלים צמחוני אבל ממשיכים לנצל צאן ובקר לצרכי משק…. אבל הסיפור האמיתי כאן היא אשליית האותנטיות וה"טבעיות" שהצליחה ליצור קבוצה של יאפים בעלי מקצועות חופשיים, מונעים מכורח הפנטזיה השחוקה- והאגואיסטית יש לאמר- ליצור לעצמם קהילה מבודדת עם איכות חיים כפרית. איפה יש כאן "חברה" בכלל? זה אקט אנטי חברתי בעליל. אותי זה מגעיל. בסרט הזה כבר היינו. במובן הזה, מה ההבדל בין נאות סמדר לכפר ורבורג או שוהם? מודל ספרותי רלוונטי- איסלנד של "עולם חדש מופלא". לעניין הכת והשמועות- ע"ע ג'ונסטאון וכו'. אין עשן בלי אש כנראה. קשה לי להאמין שמקורן רק במי שמעוניין להשחיר פני הקיבוץ סתם כך. 3 בפברואר 2012 at 17:37 להגיב Replied to חן עדי יוני יגר קראתי את תגובתך חן, לכתבה על נאות סמדר, לא הייתי שם עדין,אני שוקל ירידה לחודש חודשיים, אני באמצע החיים, ג+1 בת 4, בעל חיים יפים ומלאים, שמכיר את נושא הקיבוץ על עצמו,בתחילת דרכי הייתי נחלאי, עד ישצאתי לקצונה, חש וסבור שתגובתך למובאה העדינה של הכתבה על נאות סמדר, יש נימה חזקה של כוחניות עד כדי פלצנות לשמה, מי את ומה את גברת חן העלןמה וההלומת רעם שתכתבי בקורת כה נוקבת על קהילה שמקיית אורח הכנסת אורחים ואירוח, מפרנסת את עצמה ללא תלןת, בשם מה ומי את כותבת"ומתפלצנת" על קהילה שחייה את חייה ללא רעש וללא משוא פנים. מה את מייצגת? איזה אורך חיים מענייןיש לך להציע, מעבר למרירות העצמית הגבוהה בה את שרוייה. אהה??????? 23 בפברואר 2013 at 16:38 להגיב Replied to עדי יוני יגר גןר שבתאי עדי יוני יגר דווקא נאות סמדר ממש לא חיים ללא תלות בשום דבר- להפך הם מקבלים טונות של כסף מהסוכנות ומגופים נוספים שתורמים להם!! דווקא נשמע שאתה היית שם לפי שאתה חושב שיש הנכסת אורחים והיא לא עושה רעש… יש שלל כתבות ושלל פגועים מהמקום הזה. מציא ללך קרוא את הבלוג הבא: http://www.beofen-tv.co.il/cgi-bin/chiq.pl?%F0%E0%E5%FA_%F1%EE%E3%F8_%E9%E5%EE%EF_%F4%FA%E5%E7 גור 22 באוגוסט 2013 at 5:48 להגיב

נאות סמדר והפורנוגרפיה הפסטורלית של הנגב והערבה- זה שיא השמאלץ בעיניי. ברוסית קוראים לזה "פושלוסט". טוב לדעת שהם אוכלים צמחוני אבל ממשיכים לנצל צאן ובקר לצרכי משק…. אבל הסיפור האמיתי כאן היא אשליית האותנטיות וה"טבעיות" שהצליחה ליצור קבוצה של יאפים בעלי מקצועות חופשיים, מונעים מכורח הפנטזיה השחוקה- והאגואיסטית יש לאמר- ליצור לעצמם קהילה מבודדת עם איכות חיים כפרית. איפה יש כאן "חברה" בכלל? זה אקט אנטי חברתי בעליל. אותי זה מגעיל. בסרט הזה כבר היינו. במובן הזה, מה ההבדל בין נאות סמדר לכפר ורבורג או שוהם? מודל ספרותי רלוונטי- איסלנד של "עולם חדש מופלא". לעניין הכת והשמועות- ע"ע ג'ונסטאון וכו'. אין עשן בלי אש כנראה. קשה לי להאמין שמקורן רק במי שמעוניין להשחיר פני הקיבוץ סתם כך.

Replied to חן עדי יוני יגר קראתי את תגובתך חן, לכתבה על נאות סמדר, לא הייתי שם עדין,אני שוקל ירידה לחודש חודשיים, אני באמצע החיים, ג+1 בת 4, בעל חיים יפים ומלאים, שמכיר את נושא הקיבוץ על עצמו,בתחילת דרכי הייתי נחלאי, עד ישצאתי לקצונה, חש וסבור שתגובתך למובאה העדינה של הכתבה על נאות סמדר, יש נימה חזקה של כוחניות עד כדי פלצנות לשמה, מי את ומה את גברת חן העלןמה וההלומת רעם שתכתבי בקורת כה נוקבת על קהילה שמקיית אורח הכנסת אורחים ואירוח, מפרנסת את עצמה ללא תלןת, בשם מה ומי את כותבת"ומתפלצנת" על קהילה שחייה את חייה ללא רעש וללא משוא פנים. מה את מייצגת? איזה אורך חיים מענייןיש לך להציע, מעבר למרירות העצמית הגבוהה בה את שרוייה. אהה??????? 23 בפברואר 2013 at 16:38 להגיב Replied to עדי יוני יגר גןר שבתאי עדי יוני יגר דווקא נאות סמדר ממש לא חיים ללא תלות בשום דבר- להפך הם מקבלים טונות של כסף מהסוכנות ומגופים נוספים שתורמים להם!! דווקא נשמע שאתה היית שם לפי שאתה חושב שיש הנכסת אורחים והיא לא עושה רעש… יש שלל כתבות ושלל פגועים מהמקום הזה. מציא ללך קרוא את הבלוג הבא: http://www.beofen-tv.co.il/cgi-bin/chiq.pl?%F0%E0%E5%FA_%F1%EE%E3%F8_%E9%E5%EE%EF_%F4%FA%E5%E7 גור 22 באוגוסט 2013 at 5:48 להגיב

קראתי את תגובתך חן, לכתבה על נאות סמדר, לא הייתי שם עדין,אני שוקל ירידה לחודש חודשיים, אני באמצע החיים, ג+1 בת 4, בעל חיים יפים ומלאים, שמכיר את נושא הקיבוץ על עצמו,בתחילת דרכי הייתי נחלאי, עד ישצאתי לקצונה, חש וסבור שתגובתך למובאה העדינה של הכתבה על נאות סמדר, יש נימה חזקה של כוחניות עד כדי פלצנות לשמה, מי את ומה את גברת חן העלןמה וההלומת רעם שתכתבי בקורת כה נוקבת על קהילה שמקיית אורח הכנסת אורחים ואירוח, מפרנסת את עצמה ללא תלןת, בשם מה ומי את כותבת"ומתפלצנת" על קהילה שחייה את חייה ללא רעש וללא משוא פנים. מה את מייצגת? איזה אורך חיים מענייןיש לך להציע, מעבר למרירות העצמית הגבוהה בה את שרוייה. אהה???????

Replied to עדי יוני יגר גןר שבתאי עדי יוני יגר דווקא נאות סמדר ממש לא חיים ללא תלות בשום דבר- להפך הם מקבלים טונות של כסף מהסוכנות ומגופים נוספים שתורמים להם!! דווקא נשמע שאתה היית שם לפי שאתה חושב שיש הנכסת אורחים והיא לא עושה רעש… יש שלל כתבות ושלל פגועים מהמקום הזה. מציא ללך קרוא את הבלוג הבא: http://www.beofen-tv.co.il/cgi-bin/chiq.pl?%F0%E0%E5%FA_%F1%EE%E3%F8_%E9%E5%EE%EF_%F4%FA%E5%E7 גור 22 באוגוסט 2013 at 5:48 להגיב

עדי יוני יגר דווקא נאות סמדר ממש לא חיים ללא תלות בשום דבר- להפך הם מקבלים טונות של כסף מהסוכנות ומגופים נוספים שתורמים להם!! דווקא נשמע שאתה היית שם לפי שאתה חושב שיש הנכסת אורחים והיא לא עושה רעש… יש שלל כתבות ושלל פגועים מהמקום הזה. מציא ללך קרוא את הבלוג הבא: http://www.beofen-tv.co.il/cgi-bin/chiq.pl?%F0%E0%E5%FA_%F1%EE%E3%F8_%E9%E5%EE%EF_%F4%FA%E5%E7

גור

אני הכתיבה שלך מאוד רומנטית, ומתארת איזה אשליה שהנוכחים רוצים לחוות. אני חושבת שזה לא חיבור, אלא ניתוק. ניתוק מהמציאות וכניסה לבועה, אמנם לא כמו הבועה התל-אביבית הקדחנית, אלא בועה פסטורלית. מי הם אותם אנשים שיכולים להרשות לעצם את חיי הניתוק הללו, חיי ההווה כיביכול? 28 ביולי 2012 at 10:52 להגיב

הכתיבה שלך מאוד רומנטית, ומתארת איזה אשליה שהנוכחים רוצים לחוות. אני חושבת שזה לא חיבור, אלא ניתוק. ניתוק מהמציאות וכניסה לבועה, אמנם לא כמו הבועה התל-אביבית הקדחנית, אלא בועה פסטורלית. מי הם אותם אנשים שיכולים להרשות לעצם את חיי הניתוק הללו, חיי ההווה כיביכול?

האימייל לא יוצג באתר. ( * ) שדות חובה מסומנים

התגובה שלך

אימייל *

אתר

תמי ידיד על Emojim All the People

רחל ואן קאופמן על Emojim All the People

טליה על פנים חדשות במחלקה: ד"ר גילי המר

אלי על Emojim All the People

אלמוגזי על Emojim All the People